בעולם של שתי החרבות, אנחנו – המטפלים – מובילים את הילד דרך אתגרים מכוונים, חוקים, ומבנים ברורים.
אבל יש גם דרך אחרת. דרך שבה אנחנו לומדים להיות מונהגים.

​

הפסיכותרפיה במשחק בלתי-מכוון היא גישה דינמית, המבוססת על עקרונות פסיכואנליטיים והתפתחותיים.
בגישה זו, הילד הוא זה שמוביל. הוא בוחר את המשחק, את הקצב, את התפקידים.
אנחנו המטפלים נכנסים אל עולמו מבלי לשנות אותו – אלא כדי להבין, לשהות, ולאט לאט גם לשקף ולעבד.

​

במבט ראשון, נראה כאילו "לא קורה כלום" – הילד פשוט משחק.
אבל מתחת לפני השטח, המשחק נושא איתו רמזים, כוונות, כאבים ותקוות. העולם הפנימי של הילד נבנה בתוך המרחב הזה, שבו אין ציפייה להישג, ואין משימה להשלמה – יש רק נוכחות, משמעות, ומבט שרואה.​

אם שיטת שתי החרבות מזמינה את הילד לצאת ל"מסע גופני-רגשי" בממלכת הדוג'ו,
המשחק הבלתי-מכוון הוא כמו ישיבה שקטה על שפת הנהר, והקשבה לסיפור שהילד מספר – מבלי למהר לתרגם אותו או לפתור אותו.

​

שתי הגישות יקרות לליבנו, וכל אחת מהן מתאימה לילד אחר, לשלב אחר, או לרגע אחר. יש רגעים שבהם הילד זקוק שמישהו יציב לו גבול ויוביל אותו; ויש רגעים שבהם הדבר הכי אמיץ שאנחנו יכולים לעשות הוא ללכת אחריו.

​

שיטת "שתי החרבות" מתאימה לילדים שזקוקים למסגרת מובנית כדי להתארגן, להתאפק, או למצוא דרכים חדשות להביע את עצמם.
היא מתאימה לילדים שמגיבים בהתפרצויות, חווים קושי בגבולות, או פשוט זקוקים למסע רגשי דרך הגוף והתנועה.

​

המשחק הבלתי-מכוון מתאים לילדים שזקוקים למרחב שקט, שבו מותר להם להיות מי שהם, בלי לדרוש מהם להשתנות.
זו גישה שמתאימה במיוחד לילדים עם עולם פנימי עשיר, שמביעים את עצמם דרך דמיון, משחק, סימבוליקה או שתיקה.
היא מתאימה לילדים שמתקשים לדבר על רגשות, אבל מספרים הכל – דרך המשחק.

​​

​

• בנים ובנות מגיל 4 ומעלה

• מתמודדים עם:

  • קשיים התנהגותיים

  • קשיים חברתיים

  • חוסר וויסות חושי

  • חוסר וויסות רגשי/התנהגותי

  • פחדים וחרדות

  • בטחון עצמי נמוך

  • דימוי עצמי נמוך

​

עדיין מתלבטים מה יתאים יותר לילד שלכם. צרו קשר , נקבע פגישה ונחליט ביחד.